מקום מפלט
מאמר מאת: משה נייטרמן, ספר "קוריץ" עמ' 538-544
22/06/1941
פלישת הגרמנים לטריטוריה הסובייטית.
25/06/1941
גיוס בני "קוריץ" לצבא האדום.
סיווג יהודי "קוריץ" כ-"זפדניקים" מערביים – יוצאי אוקראינה ובילורוסיה תחת נתינות פולנית עד 17 בספטמבר 1939.
סיווג זה עזר ליהודים, כשנפלה החלטה בשלטון הסובייטי לא לספחם לכוחות הלוחמים והם נשלחו לעורף ל"צ'ליאבינסק".
מילון מונחים:
- צ'ליאבינסק (רוסית: Челя́бинск), עיר רוסית מדרום-מזרח להרי אורל על נהר המיאס, יובל של נהר אורל,
כ210 ק"מ דרומית ליקטרינבורג העיר היא בירתו של המחוז סביבה, אובלאסט צ'ליאבינסק. אחד ממרכזי התעשיה
הכבדה ברוסיה הסובייטית.
- "ראבוצ'יא באטאליוני" – פלוגות העבודה הסובייטיות.
- ממשלת "פולין" הגולה בראשות ולדיסלב שיקורסקי (20 במאי 1881 – 4 ביולי 1943).
- "ברון" – תעודת ריתוק למקום העבודה שהונפקה לפועלים ב"צ'ליאבינסק"
ע"י המשטר הצבאי במקומות העבודה הנ"ל והיתה חתומה בידי מנהל העבודה. בהמשך לאמור לעיל,
היה ויכוח בין הממשלה הפולנית הגולה, לבין הממשל הסובייטי, על נתינותם של יוצאי אוקראינה ובילורוסיה.
03/07/1941
סטאלין מוציא צו פינוי מוחלט של אמצעי היצור וכח האדם מהחזית לעורף.
הפינוי הראשון היה ל"טשקנט" – "עיר הלחם", פינוי שנטה תקווה ביהודים
לתנאי מחייה טובים יותר, כיוון שלעיר זו יצא שם שבה "זורעים פעמיים
בשנה". אולם בהגיעם למקום נכונה להם אכזבה גדולה, במקום שרר רעב
וסבל, אנשים חלו בדזינטריה וטיפוס.
בני "קוריץ" שמצאו את מותם במחוזות אלו:
ראובן ברנשטיין
אוזבקיסטן
קוקאנד
תאונת עבודה בבית חרושת
אבא רבין
נאמאנגאן
אוטאשי
רעב ומחלות
נ. חנין (חייל בצבא האדום)
אוקראינה
קיוב
נעלם בבי"ח צבאי סובייטי
1941 - הקמת "קולונה" מספר 5, שהורכבה מיהודים ואוקראינים ב"צ'ליאבינסק"
משכנם, על יד בית חרושת לטנקים "צ'ליאבינסק טאנקובי זאווד"
מקומות העבודה של היהודים הקורצאים בצ'ליאבינסק:
הטרסט המיוחד לבנייה מספר 22.(O.C.M)
בית חרושת מספר 8.
1942 - הודעת ו. מולוטוב בשם הממשלה הסובייטית על אכזריות הנאצים בשטחי
הכיבוש באוכלוסיה האזרחית בעיירות ברזנה, קוסטופול והעיירות בסביבת
"קוריץ".
1944 - סיום הויכוח בין הממשלה הפולנית הגולה לממשל הסובייטי על נתינותם של
יוצאי אוקראינה ובילורוסיה, הסיכום היה: יהודים ופולנים, הם בעלי נתינות
פולנית. אוקראינים ובילורוסים, הם לא בעלי נתינות פולנית.
P.P.Z "איגוד הפטריוטים הפולנים", שהחל את פעילותו בשנה זו (1944).
אני (משה נייטרמן), נבחרתי ליו"ר האיגוד בבית חרושת לטנקים בו עבדו
רוב יהודי "קוריץ".
P.P.Z "איגוד הפטריוטים הפולנים", פרסם בעיתונו מאמר של ד"ר אמיל
זומרשטיין, ציר בפרלמנט הפולני, ה"סיים", על השחיטות ברובנה. ועוד
פרסומים נוספים על אובדן יהדות "ווהלין".
1944 - מיד אחרי השחרור כתבתי לעירייה ("גורסוביט") ובקשתי לדעת על בני
משפחתי וכך עשו כל בני "קוריץ". התשובות שקבלנו היו בנוסח אחיד:
"בני משפחתך הוגלו ע"י הגרמנים לכיוון בלתי ידוע".
1944-45 - כינוס בני "קוריץ" ב"צ'ליאבינסק", להעלאת זכרונות מבית אבא ושיחות על
אובדן התקווה ל"שבת אחים גם יחד".
שיחות בעברית ובינהן קריאת "בעיר ההריגה" של ביאליק.
קשר עם ארץ ישראל – העברת רשימת יהודי "קוריץ" שהיו ב"צ'ליאבינסק",
ושרדו את השואה, לידי מר א. זינגרמן מהוועד של יהודי "קוריץ" בא"י.
הגעת חבילות מישראל ומאמריקה ל"צ'ליאבינסק", בהתאם לרשימות הנ"ל.
ינואר 1946 - תחילת הרפטריאציה של נתיני פולין מ"צ'ליאבינסק".
מאי 1946 - פירוק "קולונה" מספר 5, של יהודי "קוריץ" ב"צ'ליאבינסק", רובם נמצאים
כיום (1960) בישראל. תקופת השהייה ב"צ'ליאבינסק", 5 שנים, שהטביעו את חותמן על כל מי
שחווה אותן, פרק זמן שלא ימחה מזכרוננו לעד.