עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, היה תושב העיירה קוריץ (KORETS) שבווהלין. בעל בית חרושת מלט, יו"ר אירגון בעלי המלאכה ופעיל בקהילה היהודית המקומית בשטחי כלכלה, סעד ותרבות. עם כיבוש העיירה על ידי הגרמנים ביוני 1941, נכלא בגיטו וגם פה המשיך בפעילות ציבורית. ב-21 במאי 1942 ערכו הגרמנים אקציה וכאלפיים יהודים, ביניהם אשתו ובתו של משה, הוצאו להורג. גילדנמן אירגן בגיטו קבוצת צעירים וימים ספורים לפני חיסול הגיטו, ב- 23 בספטמבר 1942 ברח מהגיטו עם קבוצתו, ובתוכם גם בנו שמחה, כשכלי הנשק היחידי שלהם הוא אקדח אחד וחמישה כדורים. כדי לחמש את אנשי הקבוצה הוא ואנשיו התקיפו ממארב קבוצת שוטרים ולקחו מהם שלל שישה רובים, שני אקדחים ומספר רימוני-יד. עם חימוש כזה משה הרשה לעצמו להתקיף תחנות משטרה קטנות באיזור, לקח משם את כלי הנשק וכך העשיר עוד יותר את ארסנל הנשק של הקבוצה. הוא צייד בנשק זה יהודים, גם הם מנמלטי הגיטאות, שפגש בדרכו וביחד הם הקימו בסיס פרטיזני ביערות הסמוכים למסילת הברזל סארני - רוקיטנה (SARNY - ROKITNO) ופתחו בפעולות מלחמה נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה האוקראינים.